DE: “II CRÔNICAS KETUVIM – DIVREY HAYAMIM – BEITH (RELATOS DOS DIAS): (2,1; 2,4); 6,1 – 7,1-22: [18 X SEU ‘NOME’ É PROFERIDO!”]:
Divrei-HaYamim Bet (2 Crônicas):
([1] 2,1: Resolveu Salomão edificar a casa ao nome do YHVH, como também casa para o seu reino.).
([2] 2,4: Eis que estou para edificar a casa ao nome do YHVH, meu ‘Ulhím, e lha consagrar, para queimar perante ele incenso aromático, e lhe apresentar o pão continuo da proposição e os holocaustos da manhã e da tarde, nos sábados, nas Festas da Lua Nova e nas festividades do YHVH, nosso ‘Ulhím, o que é obrigação perpétua para Yisrael.):
[3] 6,5: Desde o dia em que eu tirei o meu povo da terra do Egito, não escolhi cidade alguma de todas as tribos de Yisrael, para edificar uma casa a fim de ali estabelecer o meu nome; nem escolhi homem algum para chefe do meu povo de Yisrael.
[4] 6,6: MAS ESCOLHI YARUSHALAYIM (JERUSALÉM) PARA QUE ALI SEJA ESTABELECIDO o meu nome e escolhi a Davi para chefe do meu povo de Yisrael.
[5] 6,7: Também Davi, meu pai, propusera em seu coração o edificar uma casa ao nome do YHVH, o ‘Ulhím de Yisrael.
[6] 6,8: Porém o YHVH disse a Davi, meu pai: Já que desejaste edificar uma casa ao meu nome, bem fizeste em o resolver em teu coração.
[7] 6,9: Todavia, tu não edificarás a casa; porém teu filho, que descenderá de ti, ele a edificarás ao meu nome.
[8] 6,10: Assim, cumpriu o YHVH a sua palavra que tinha dito, pois me levantei em lugar de Davi, meu pai, e me assentei no trono de Yisrael, como prometera o YHVH; e edifiquei a casa ao nome do YHVH, o ‘Ulhím de Yisrael.
[9] 6,20: Para que os teus olhos estejam abertos dia e noite sobre esta casa, sobre este lugar, do qual disseste que o teu nome estaria ali; para ouvires a oração que o teu servo fizer neste lugar.
[10] 6,24: Quando o teu povo de Yisrael, por ter pecado contra ti, for ferido diante do inimigo, e se converter, e confessar o teu nome, orar, e suplicar diante de ti nesta casa.
[11] 6,26: Quando os céus se cerrarem, e não houver chuva, por ter o povo pecado contra ti, e ele orar neste lugar, e confessar o teu nome, e se converter dos seus pecados, havendo-o tu afligido.
[12] 6,32: Também ao estrangeiro que não for do teu povo de Yisrael, porém vier de terras remotas, por amor do teu grande nome e por causa da tua mão poderosa e do teu braço estendido, e orar, voltado para esta casa.
[13] 6,33: Ouve tu dos céus, do lugar da tua habitação, e faze tudo o que o estrangeiro te pedir, a fim de que todos os povos da terra conheçam o teu nome, para te temerem como o teu povo de Yisrael e para saberem que esta casa, que eu edifiquei, É CHAMADA PELO TEU nome.
[14] 6,34: Quando o teu povo sair à guerra contra o seu inimigo, pelo caminho por que os enviares, e orarem a ti, voltados para esta cidade, que tu escolheste, e para a casa que edifiquei ao teu nome.
[15] 6,38: Na terra do seu cativeiro, para onde foram levados cativos, e orarem, voltados para a sua terra que deste a seus pais, para esta cidade que escolheste e para a casa que edifiquei ao teu nome.
[16] 7,14: SE O MEU POVO, QUE SE CHAMA PELO MEU nome , SE HUMILHAR; E SE CONVERTER DOS SEUS MAUS CAMINHOS, ENTÃO EU OUVIREI DOS CÉUS, PERDOAREI OS SEUS PECADOS E SARAREI A SUA TERRA.
[17] 7,16: Porque escolhi e santifiquei esta casa, para que nela esteja o meu nome perpetuamente; nela, estarão fixos os meus olhos e o meu coração todos os dias.
[18] 7,20: Então, vos arrancarei da minha terra que vos dei, e esta casa, que santifiquei ao meu nome, lançarei longe da minha presença, e a tornarei em provérbio e motejo entre todos os povos.
SÓ, QUE PARA A NOSSA LÍNGUA, O SEU NOME FOI ACRESCENTADO PARA: SENHOR! UM TÍTULO E NÃO O SEU VERDADEIRO NOME:
2 CRÔNICAS CAPÍTULOS: 6,7:
6
1 Havendo abençoado o povo, Salomão bendiz a Deus.
12 Salomão ora a Deus.
1 O Senhor declarou. Êx 20.21; Êx 24.15-18; Lv 16.2; Dt 4.11; 1Rs 8.12-21; Sl 18.8-11; Sl 97.2; Na 1.3; Hb 12.18
2 Edifiquei. 2.4-6; 2Sm 7.13; 1Rs 8.13; 1Cr 17.12; 1Cr 22.10,11; 1Cr 28.6,20; Sl 132.5; Sl 132.13,14; Jo 4.21-23; Hb 9.11,12; Ap 21.3
3 Voltou, então, o rei o rosto. 1Rs 8.14 e abençoou. 29.29; Nm 6.23-27; Js 22.6; 1Rs 8.55-61; 1Cr 16.2; Lc 24.50,51 a toda a congregação de Israel. 1Rs 8.14; Ne 8.5-7; Mt 13.2
4 Bendito seja o Senhor. 1Rs 8.15; 1Cr 29.10,20; Sl 41.13; Sl 68.4,32-35; Sl 72.18,19; Lc 1.68,69; Ef 1.3 e pelo seu poder o cumpriu. 1Cr 17.12; Sl 138.1,2; Mt 24.35; Lc 1.70
5 Desde o dia. 2Sm 7.6,7; 1Rs 8.16 eu tirei o meu nome. Êx 20.24; Êx 23.21; Dt 12.5,11; Dn 9.19 não escolhi cidade. Os juízes e Saul foram escolhidos por Deus para serem governantes de Israel por algum tempo, mas não para estabelecerem governo permanente e hereditário sobre aquele povo, como foi o caso de Davi. Esta sentença falta no texto paralelo de Reis, mas ajuda a clarear o sentido. 1Sm 10.24; 1Sm 13.13,14; 1Sm 15.23; 2Sm 7.15,16
6 Mas escolhi Jerusalém. Esta sentença também falta em Reis. Jerusalém foi expressamente escolhida pela construção do templo, para ser o centro do culto de Israel. Assim Javé falara anteriormente através de Moisés. Veja os textos paralelos. 12.13; Sl 48.1; Sl 78.68-70; Sl 132.13; Is 14.32 e escolhi a Davi. 1Sm 16.1; 1Cr 28.4; Sl 89.19,20
7 2Sm 7.2,3; 1Rs 5.3; 1Rs 8.17; 1Cr 17.1; 1Cr 22.7; 1Cr 28.2-4
8 bem o fizeste em o resolver em teu coração. 1Rs 8.18-21; Mc 14.8; 2Co 8.12
9 porém teu filho. 2Sm 7.12,13; 1Cr 17.4,11,12
10 cumpriu o Senhor a sua palavra. 4 pois me levantei. 1.1; 1Rs 2.12; 1Rs 3.6,7; 1Cr 29.15,23; Ec 1.4; Ec 2.18,19 como prometera o Senhor. 1Cr 17.11; 1Cr 28.5
11 Nela pus a arca. 5.7,10; Êx 40.20; 1Rs 8.9,21; Hb 9.4 as tábuas da aliança. Como “nada havia na arca senão duas tábuas de pedra,” conseqüentemente elas são chamadas de “tábuas da aliança,” isto é, um sinal da aliança.
12 Pôs-se Salomão. 1Rs 8.22-53; 2Rs 11.14; 2Rs 23.3; Sl 29.1,2 e estendeu as mãos. Êx 9.33; Jó 11.13; Sl 28.2; Sl 63.4; Sl 68.31; Sl 141.2; Sl 143.6; Is 50.10; 1Tm 2.8
13 uma tribuna de bronze. Ne 8.4 comprimento. Heb. o comprimento da qual, etc. e a pusera no meio do pátio. 4.9; 1Rs 6.36; 1Rs 7.12 ajoelhou-se. 1Rs 8.54; Ed 9.5; Sl 95.6; Dn 6.10; Lc 22.41; At 20.36; At 21.5
14 Ó Senhor, Deus de Israel. Gn 33.20; Gn 35.10; Êx 3.15; 1Rs 8.23; 1Rs 18.36; 1Cr 29.10,20 não há Deus como tu. Êx 15.11; Dt 4.39; 2Sm 7.22; Sl 86.8; Sl 89.6,8; Jr 10.6,16 que guardas a aliança. Dt 7.9; Ne 1.5; Sl 89.28; Dn 9.4; Mq 7.18-20; Lc 1.72 e a misericórdia. Sl 103.17,18; Lc 1.50,54,55 andam diante de ti. Gn 5.24; Gn 17.1; 1Rs 3.6; 1Rs 6.12; Lc 1.6; 1Ts 2.12
15 pessoalmente, o disseste. 2Sm 7.12; 1Rs 8.24; 1Cr 22.9,10 o cumpriste. 4
16 faze a teu servo Davi. Ez 36.37; Jo 15.14,15 dizendo. 7.18; 2Sm 7.12-16; 1Rs 2.4; 1Rs 6.12; Sl 132.12 Não te faltará sucessor. Heb. Não será cortado um homem. para andarem. Sl 26.3; Sl 119.1
17 ó Senhor. 4,14; Êx 24.10; Is 41.17; Is 45.3 cumpra-se a tua palavra. 2Sm 7.25-29; Jr 11.5
18 Mas, de fato, habitaria Deus. Êx 29.45,46; 1Rs 8.27; Sl 68.18; Sl 113.5,6; Is 57.15; Is 66.1; At 7.48,49; At 17.24 Eis que os céus. Hashshamayim ooshemey hashshamayim “os céus e os céus dos céus.” A expressão parece indicar que há sistemas e sistemas de sistemas, cada um possuindo o seu sol, seus planetas primários e secundários, espalhados um atrás do outro em espaço ilimitado, na mesma ordem regular e graduada que se encontra o nosso sistema solar. 2.6; Sl 139.7-10; Jr 23.24; 2Co 12.2 quanto menos esta casa. 32.15; Jó 4.19; Jó 9.14; Jó 25.4-6; Mt 7.11
19 Atenta, pois. 1Rs 8.28; Sl 74.20; Sl 130.2; Dn 9.17-19; Lc 18.1-7 para ouvires o clamor. Sl 4.1; Sl 5.1,2; Sl 20.1-3; Jo 17.20.
20 Para que os teus olhos. 16.9; 1Rs 8.29,30; 2Rs 19.16; Ne 1.6; Sl 34.15; Sl 121.5 o teu nome estaria ali. 6; Dt 26.2; Cl 2.9 neste lugar. Dn 6.10
21 lugar da tua habitação. 39; 30.27; Jó 22.12-14; Sl 123.1; Ec 5.2; Is 57.15; Mt 6.9 ouve e perdoa. Sl 85.2,3; Sl 130.3,4; Is 43.25; Dn 9.19; Mq 7.18; Mt 6.12
22 Quando alguém pecar. 1Rs 8.31,32 e lhe for exigido que jure. Êx 22.11; Lv 5.1; Pv 30.9 e ele vier a jurar. Nm 5.19-22; Mt 23.18
23 ouve tu dos céus. 21 dando a paga ao perverso. Nm 5.27; 2Rs 9.26; Sl 10.14; Pv 1.31; Is 3.11; Jr 28.16,17; Jr 51.56; Rm 2.9 e justificando ao justo. Dt 25.1; Pv 17.15; Is 3.10; Ez 18.20; Rm 2.10
24 por ter pecado contra ti. Js 7.11,12; Jz 2.11,14,15; 2Rs 17.7-18 for ferido diante do inimigo. Lv 26.17,37; Dt 28.25,48; Js 7.8; 1Rs 8.33,34; Sl 44.10 e se converter. Lv 26.40-42; Dt 4.29-31; Dt 30.1-6; Ne 1.8,9; Pv 28.13; Jr 3.12,13 e orar. Ed 9.5-15; Ne 9.1-37; Is 63.1-64.12; Dn 9.3-19 nesta. ou, voltado para esta. 20
25 e perdoa o pecado. Ed 1.1-6; Sl 106.40-47; Jr 33.6-13 à terra que lhe deste. Gn 13.15; Êx 6.8; Js 21.43
26 Quando os céus se cerrarem. Lv 26.19; Dt 11.17; Dt 28.23; 1Rs 17.1-18.46; Lc 4.25 e não houver chuva. Is 50.1,2; Is 5.6; Ez 14.13; Am 4.4-9; Ap 11.6 e ele orar neste lugar. Jr 14.1-9; Jl 1.13-20; Jl 2.15-17 e se converter dos seus pecados. Pv 28.13; Ez 18.27-32 havendo-o tu afligido. 33.12,13; Os 5.15; Os 6.1
27 ensinando-lhes. 1Rs 8.35,36; Sl 25.4,5,8,12; Sl 94.12; Sl 119.33; Mq 4.2; Jo 6.45 o bom caminho. Is 30.21; Jr 6.16; Jr 42.3 e dá chuva. 1Rs 18.40-45; Jó 37.11-14; Sl 68.9; Jr 5.24; Jr 14.22; Ez 34.26; Os 2.21,22; Jl 2.23; Zc 10.1; Tg 5.17,18
28 Quando houver fome na terra. Chardin diz: “A Pérsia está sujeita a perder sua colheita por causa de granizo, seca ou insetos, gafanhotos ou insetos pequenos, que eles chamam de sim, que são pequenos parasitas brancos,” provavelmente as larvas de que fala o texto. 20.5-13; Lv 26.16,25,26; Dt 28.21-61; Rt 1.1; 1Rs 8.37-40; 2Rs 6.25-29; 2Rs 8.1 gafanhotos. Êx 10.12-15; Jl 1.4-7,11; Jl 2.25; Ap 9.3-11 quando o seu inimigo. 12.2-5; 20.9-13; 32.1; Lv 26.25; Dt 28.52-57 suas cidades. Heb. terra das suas portas. ou houver alguma praga. 32.24; 1Rs 8.37,38; Tg 5.13
29 toda oração e súplica. Sl 33.12,13; Sl 50.15; Sl 91.15 conhecendo cada um. Sl 32.2-6; Sl 142.1,2; Pv 14.10 e estendendo as mãos. 12,13; Is 1.15
30 e dá a cada um. Sl 18.20-26; Sl 62.12; Jr 17.10; Ez 18.30; Mt 16.27 porque tu, só tu. 1Rs 8.39; 1Cr 28.9; 1Cr 29.17; Sl 11.4,5; Jo 2.25; Hb 4.13; Ap 2.23
31 para que te temam. Êx 20.20; 1Sm 12.24; Jó 28.28; Sl 128.1; Sl 130.4; At 9.31
32 Também ao estrangeiro. Êx 12.48,49; Rt 1.16; Rt 2.11,12; 1Rs 8.41-43; 1Rs 10.1,2; Is 56.3-7; Mt 2.1; Mt 8.10,11; Jo 10.16; Jo 12.20; At 8.27-39; At 10.1-4; Ef 2.12,13 porém vier de terras remotas. Êx 18.8-12; Js 2.9; Js 9.9; 2Rs 5.3,8,15; Is 60.1-10; Zc 8.22; Mt 12.42 tua mão poderosa. Êx 3.19,20; Êx 13.14; Sl 89.13 e orar. Is 66.20; Zc 14.16,17; At 2.10
33 a fim de que todos os povos. 1Sm 17.46; 2Rs 19.19; Sl 22.27; Sl 46.10; Sl 67.2; Sl 138.4,5; Is 11.10; Is 49.6; Is 54.1-3; Ap 11.15 para te temerem. Jr 10.7 esta casa, etc. Heb. teu nome é invocado nesta casa. Nm 6.27; 1Rs 8.16
34 Quando o teu povo. 14.11,12; 20.4; Dt 20.1-4; Js 1.2-5; 1Rs 8.44,45 pelo caminho. Nm 31.2-6; Js 8.1-8; Jz 1.1,2; 1Sm 15.3,18 e orarem a ti. 14.9-12; 18.31; 20.6-13; 32.20,21 voltados para esta cidade. 6; 1Rs 8.13; Is 14.32; Dn 6.10
35 ouve tu dos céus. Dn 9.17-19 e faze-lhes justiça. Is 37.21-36 justiça. Sl 9.3,4; Jr 5.28
36 Quando pecarem. 1Rs 8.46,50 pois não há homem. Jó 15.14-16; Sl 130.3; Sl 143.2; Pv 20.9; Ec 7.20; Tg 3.2; 1Jo 1.8-10 e tu te indignares. Lv 26.34-44; Dt 4.26,27; Dt 28.36,64-68; Dt 29.24-28; 2Rs 17.6,18,23; 2Rs 15.21; Dn 9.7-14; Lc 21.24 a fim de que os leve cativos. Heb. eles que os tomem cativos e os levem embora.
37 e na terra onde forem levados. Lv 26.40-45; Dt 4.29,30; Dt 30.1-3; Lc 15.17 caírem em si. Heb. trouxerem de volta ao seu coração. e cometemos iniqüidade. Ed 9.6,7; Ne 1.6; Ne 9.26-30; Jó 33.27,28; Sl 106.6; Is 64.6-12; Jr 3.12-14; Jr 31.18-20; Dn 9.5-11; Lc 15.18,19 e se converterem a ti.
38 Dt 30.2-6; Jr 29.12-14; Os 14.1-4; Jl 2.12,13 e orarem. 33.11-13; Dn 9.3,4 para esta cidade. 34; Dn 6.10
39 faze-lhes justiça. 35; Zc 1.15,16 perdoa. Sl 25.18; Mq 7.18-20
40 ó meu Deus. Sl 7.3; Sl 13.3; Sl 22.1,2; Sl 88.1 estejam os teus olhos abertos. 7.15; 16.9; 1Rs 8.52; Sl 34.15; Is 37.17; Dn 9.16-19 e os teus ouvidos atentos. Sl 17.1; Sl 31.2; Sl 116.2
41 Levanta-te. Sl 132.8-10,16 o teu repouso. 1Cr 28.2; Is 66.1 e a arca do teu poder. Js 3.13; Js 6.4,5; Sl 110.2; Rm 1.16 os teus sacerdotes. Is 59.16-18; Is 61.3,6,10; Rm 13.14; Gl 3.27; Ef 4.22-24; Ap 19.8,14 e os teus santos. Ne 9.25; Sl 65.4,11; Is 65.18,19; Zc 9.17; Fp 3.3; Fp 4.4
42 não repulses o teu ungido. Veja 1Rs 2.16 o teu ungido. 1Rs 1.34; Sl 2.2; Is 61.1 lembra-te. Sl 132.1; Is 55.3; At 13.34 misericórdias. Ou, como o Dr. Geddes traduz: “os feitos piedosos do teu servo Davi.” A versão Siríaca traz: “as boas ações do teu servo.”
7
1 O povo adora a Deus depois que ele dera testemunho no templo à oração de Salomão através de fogo do céu e manifestação da sua glória.
4 Salomão oferece sacrifício solene.
8 Salomão celebra a Festa dos Tabernáculos e a festa da da dedicação do altar; então despede o povo.
12 Deus aparece a Salomão e lhe faz promossas sob condições.
1 Tendo Salomão acabado de orar. 1Rs 8.54-61; Is 65.24; Dn 9.20; At 4.31; At 16.25,26 desceu fogo do céu. Gn 15.17; Êx 29.43; Lv 9.24; Jz 6.21; 1Rs 18.24,38; 1Cr 21.26; Ml 3.1,2 e a glória do Senhor. 5.13,14; Êx 40.34,35; Lv 9.23; 1Rs 8.10,11; Is 6.1-4; Ez 10.3,4; Ez 43.5; Ez 44.4; Ag 2.7-9; Ap 21.23
2 Os sacerdotes. 5.14; Êx 24.17; Is 6.5; Ap 15.8
3 se encurvaram. Êx 4.31; Lv 9.24; Nm 14.5; Nm 16.22; 1Rs 18.39; 1Cr 29.20; Sl 95.6 porque é bom. 5.13; 20.21; 1Cr 16.41; Ed 3.11; Sl 103.17; Sl 136.1-26; Is 63.7; Jr 33.11; Hb 7.24,25; Lc 1.50
4 Então, o rei e todo o povo. Eles apresentaram os animais aos sacerdotes; estes e os levitas os sacrificaram e apergiram o sangue. Ou, quem sabe, o próprio povo imolou os animais e, tendo apanhado o sangue, recolhido a gordura, etc., os apresentaram aos sacerdotes para serem oferecidos, segundo a determinação da lei. 4
5 Ofereceu o rei Salomão em sacrifício. 1.6; 5.6; 15.11; 29.32,33; 30.24; 35.7-9; 1Rs 8.62,63; 1Cr 29.21; Ed 6.16,17; Ez 45.17; Mq 6.7 vinte e dois mil bois e cento e vinte mil ovelhas. O número de bois e ovelhas citados aqui parece excessivamente grande. Deve-se considerar, porém, que um enorme número de pessoas se encontrava em Jerusalém e que este número de animais era o total oferecido durante os sete dias da Festa dos Tabernáculos bem como durante a festa da dedicação do altar. Ofereceu. 2.4; Nm 7.10; 1Rs 8.63; Ed 6.16; Jo 10.22
6 Os sacerdotes estavam. 1Cr 16.39,40; 1Cr 24.1-3 os levitas. 29.25; 1Cr 6.31,32; 1Cr 15.16-21; 1Cr 16.4-6,41,42; 1Cr 25.1-7; Sl 87.7 que o rei Davi. Am 6.5 ações de graça. Is 52.6 porque a sua misericórdia dura para sempre. 3; 1Cr 16.34; Sl 106.1; Sl 107.1; Sl 118.1-4; Sl 138.8 Os sacerdotes que tocavam. 5.12; Nm 10.1-10; Js 6.4; 1Cr 13.8; 1Cr 15.24; 1Cr 16.6,42
7 Salomão consagrou. 36.14; Nm 16.37,38; 1Rs 8.64; Hb 13.10-12 no altar de bronze. 4.1
8 celebrou Salomão. Lv 23.34-43; Nm 29.12-38; Dt 16.13-15; 1Rs 8.65; Ne 8.13-18; Zc 14.16-19; Jo 7.2,27-39 uma grande congregação. 30.13 desde a entrada. Isto é, de uma extremidade da terra à outra. Hamate situava-se ao norte, e o rio do Egito ao sul. Gn 15.18; Nm 34.5-8; Js 13.3-5; 1Rs 4.21-25; Am 6.14
9 Festa dos Tabernáculos. Lv 23.36; Dt 16.8; Ne 8.18; Jl 1.14 a festa durava sete dias. 30.23; 1Rs 8.65
10 No vigésimo terceiro dia. 1Rs 8.66 se foram alegres. 29.36; 30.26; Dt 12.7,12,18; Dt 16.11,14; Ne 8.10; Sl 32.11; Sl 33.1; Sl 92.4; Sl 100.2; Sl 105.3; Sl 106.5; At 2.46; At 16.34; Fp 4.4 por causa do bem. 6.41; Êx 18.1
11 Salomão acabou. 2.1; 1Rs 9.1-9 tudo quanto Salomão intentou. Ec 2.4,10,11
12 apareceu o Senhor. 1.7; Gn 17.1; 1Rs 9.2 Ouvi a tua oração. 2Rs 20.5; Sl 10.17; Sl 66.19; Lc 1.13; At 10.31; 1Jo 5.14,15 e escolhi para mim. 16; Dt 12.5,11; Sl 78.68,69; Sl 132.13,14 casa do sacrifício. 2Rs 2.6; Dt 12.6
13 Se eu cerrar os céus. 6.26-28; Dt 11.17; Jó 11.10; Jó 12.14; Sl 107.34; Lc 4.25; Ap 3.7; Ap 11.6 ou se ordenar. Êx 10.4-6; Sl 105.34; Jl 1.4-7; Jl 2.25 ou se enviar. Nm 14.12; Nm 16.46,47; 2Sm 24.13-15; Ez 14.19-21
14 se o meu povo. Is 63.19 que se chama pelo meu nome. Heb. sobre quem meu nome é chamado. se humilhar. 6.37-39; 33.12,13,18,19; Lv 26.40,41; Dt 4.29,30; Dt 30.1-6; Ez 33.11; Tg 4.9,10 e orar. At 9.11 e me buscar. Is 45.19; Lm 3.40,41 e se converter. Pv 28.13; Is 55.6,7; Is 59.20; Ez 18.27-30 eu ouvirei dos céus. 6.27,30,39 e sararei a sua terra. Sl 60.2; Jr 8.22; Jr 33.6; Jr 51.9
15 Estarão abertos os meus olhos. 6.20,40; Dt 11.12; Ne 1.6; Sl 65.2; Sl 130.2; 1Pe 3.12 que se fizer neste lugar. Heb. deste lugar. 6.40
16 Porque escolhi. Dt 12.21; Dt 16.11; 1Rs 8.16,44,48; Sl 132.14; Zc 3.2 o meu nome. 6.5,6,20; 33.4-7; 1Rs 8.35; 1Rs 9.3; 2Rs 21.4,7,8 estarão fixos os meus olhos. 15; Mt 3.17; Jo 2.19-21; Cl 2.9
17 se andares diante de mim. Dt 28.1-14; 1Rs 2.3; 1Rs 3.14; 1Rs 8.25; 1Rs 9.4-9; 1Rs 11.38; 1Cr 28.9; Zc 3.7 e guardares os meus estatutos. Dt 4.40; Sl 105.45; Ez 36.27; Jo 14.21; Jo 15.10
18 também confirmarei o trono. 2Sm 7.13-16 segundo a aliança que fiz com Davi. Sl 89.28-40; Sl 132.11,12 Não te faltará sucessor. 1Rs 9.5; Jr 33.20,21,25,26 te faltará. Heb. será cortado de ti. 6.16
19 se vós vos desviardes. Lv 26.14,33-46; Dt 28.15,36,37-68; 1Sm 12.25; 1Cr 28.9 e fordes, e servirdes. Dt 4.23-27; Js 23.15,16; 1Rs 9.6,7; 1Rs 11.4-8
20 então, vos arrancarei. 2Rs 17.20; Sl 52.5; Jr 12.17; Jr 18.7; Jr 31.28; Jr 45.4; Jd 12 e a tornarei em provérbio. Dt 28.37; 1Rs 9.7; Ne 4.1-4; Sl 44.14; Jr 24.9; Lm 2.15,16
21 Desta casa. 1Rs 9.8 pasmará. 29.8; Jr 19.8; Jr 49.17; Jr 50.13 Por que procedeu. Dt 29.24-28; 1Rs 9.8,9; Jr 5.19; Jr 13.22; Jr 16.10-12; Jr 22.8,9,28
22 Porque deixaram o Senhor. Jz 2.12,13; Jr 1.16; Lm 2.16,17; Lm 4.13-15; Ez 14.23; Ez 36.17-20 Por isso, trouxe sobre eles. 36.17; Dn 9.12
VAMOS VER AGORA A LÍNGUA ORIGINAL DE: 2Cr 6,7:
דברי הימים ב
6
1 אז אמר שלמה יהוה אמר לשכון בערפל׃
2 ואני בניתי בית־זבל לך ומכון לשבתך עולמים׃
3 ויסב המלך את־פניו ויברך את כל־קהל ישראל וכל־קהל ישראל עומד׃
4 ויאמר ברוך יהוה אלהי ישראל אשר דבר בפיו את דויד אבי ובידיו מלא לאמר׃
5 מן־היום אשר הוצאתי את־עמי מארץ מצרים לא־בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל לבנות בית להיות שמי שם ולא־בחרתי באיש להיות נגיד על־עמי ישראל׃
6 ואבחר בירושלם להיות שמי שם ואבחר בדויד להיות על־עמי ישראל׃
7 ויהי עם־לבב דויד אבי לבנות בית לשם יהוה אלהי ישראל׃
8 ויאמר יהוה אל־דויד אבי יען אשר היה עם־לבבך לבנות בית לשמי הטיבות כי היה עם־לבבך׃
9 רק אתה לא תבנה הבית כי בנך היוצא מחלציך הוא־יבנה הבית לשמי׃
10 ויקם יהוה את־דברו אשר דבר ואקום תחת דויד אבי ואשב על־כסא ישראל כאשר דבר יהוה ואבנה הבית לשם יהוה אלהי ישראל׃
11 ואשים שם את־הארון אשר־שם ברית יהוה אשר כרת עם־בני ישראל׃
12 ויעמד לפני מזבח יהוה נגד כל־קהל ישראל ויפרש כפיו׃
13 כי־עשה שלמה כיור נחשת ויתנהו בתוך העזרה חמש אמות ארכו וחמש אמות רחבו ואמות שלוש קומתו ויעמד עליו ויברך על־ברכיו נגד כל־קהל ישראל ויפרש כפיו השמימה׃
14 ויאמר יהוה אלהי ישראל אין־כמוך אלהים בשמים ובארץ שמר הברית והחסד לעבדיך ההלכים לפניך בכל־לבם׃
15 אשר שמרת לעבדך דויד אבי את אשר־דברת לו ותדבר בפיך ובידך מלאת כיום הזה׃
16 ועתה יהוה אלהי ישראל שמר לעבדך דויד אבי את אשר דברת לו לאמר לא־יכרת לך איש מלפני יושב על־כסא ישראל רק אם־ישמרו בניך את־דרכם ללכת בתורתי כאשר הלכת לפני׃
17 ועתה יהוה אלהי ישראל יאמן דברך אשר דברת לעבדך לדויד׃
18 כי האמנם ישב אלהים את־האדם על־הארץ הנה שמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי־הבית הזה* אשר בניתי׃
19 ופנית אל־תפלת עבדך ואל־תחנתו יהוה אלהי לשמע אל־הרנה ואל־התפלה אשר עבדך מתפלל לפניך׃
20 להיות עיניך פתחות אל־הבית הזה יומם ולילה אל־המקום אשר אמרת לשום שמך שם לשמוע אל־התפלה אשר יתפלל עבדך אל־המקום הזה׃
21 ושמעת אל־תחנוני עבדך ועמך ישראל אשר יתפללו אל־המקום הזה ואתה תשמע ממקום שבתך מן־השמים ושמעת וסלחת׃
22 אם־יחטא איש לרעהו ונשא־בו אלה להאלתו ובא אלה לפני מזבחך בבית הזה׃
23 ואתה תשמע מן־השמים ועשית ושפטת את־עבדיך להשיב לרשע לתת דרכו בראשו ולהצדיק צדיק לתת לו כצדקתו׃ ס
24 ואם־ינגף עמך ישראל לפני אויב כי יחטאו־לך ושבו והודו את־שמך והתפללו והתחננו לפניך בבית הזה׃
25 ואתה תשמע מן־השמים וסלחת לחטאת עמך ישראל והשיבותם אל־האדמה אשר־נתתה להם ולאבתיהם׃ פ
26 בהעצר השמים ולא־יהיה מטר כי יחטאו־לך והתפללו אל־המקום הזה והודו את־שמך מחטאתם ישובון כי תענם׃
27 ואתה תשמע השמים וסלחת לחטאת עבדיך ועמך ישראל כי תורם אל־הדרך הטובה אשר ילכו־בה ונתתה מטר על־ארצך אשר־נתתה לעמך לנחלה׃ ס
28 רעב כי־יהיה בארץ דבר כי־יהיה שדפון וירקון ארבה וחסיל כי יהיה כי יצר־לו אויביו בארץ שעריו כל־נגע וכל־מחלה׃
29 כל־תפלה כל־תחנה אשר יהיה לכל־האדם ולכל עמך ישראל אשר ידעו איש נגעו ומכאבו ופרש כפיו אל־הבית הזה׃
30 ואתה תשמע מן־השמים מכון שבתך וסלחת ונתתה לאיש ככל־דרכיו אשר תדע את־לבבו כי אתה לבדך ידעת את־לבב בני האדם׃
31 למען ייראוך ללכת בדרכיך כל־הימים אשר־הם חיים על־פני האדמה אשר נתתה לאבתינו׃ ס
32 וגם אל־הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא ובא מארץ רחוקה למען שמך הגדול וידך החזקה וזרועך הנטויה ובאו והתפללו אל־הבית הזה׃
33 ואתה תשמע מן־השמים ממכון שבתך ועשית ככל אשר־יקרא אליך הנכרי למען ידעו כל־עמי הארץ את־שמך וליראה אתך כעמך ישראל ולדעת כי־שמך נקרא על־הבית הזה אשר בניתי׃
34 כי־יצא עמך למלחמה על־אויביו בדרך אשר תשלחם והתפללו אליך דרך העיר הזאת אשר בחרת בה והבית אשר־בניתי לשמך׃
35 ושמעת מן־השמים את־תפלתם ואת־תחנתם ועשית משפטם׃
36 כי יחטאו־לך כי אין אדם אשר לא־יחטא ואנפת בם ונתתם לפני אויב ושבום שוביהם אל־ארץ רחוקה או קרובה׃
37 והשיבו אל־לבבם בארץ אשר נשבו־שם ושבו והתחננו אליך בארץ שבים לאמר חטאנו העוינו ורשענו׃
38 ושבו אליך בכל־לבם ובכל־נפשם בארץ שבים אשר־שבו אתם והתפללו דרך ארצם אשר נתתה לאבותם והעיר אשר בחרת ולבית אשר־בניתי לשמך׃
39 ושמעת מן־השמים ממכון שבתך את־תפלתם ואת־תחנתיהם ועשית משפטם וסלחת לעמך אשר חטאו־לך׃
40 עתה אלהי יהיו־נא עיניך פתחות ואזניך קשבות לתפלת המקום הזה׃ ס
41 ועתה קומה יהוה אלהים לנוחך אתה וארון עזך כהניך יהוה אלהים ילבשו תשועה וחסידיך ישמחו בטוב׃
42 יהוה אלהים אל־תשב פני משיחיך זכרה לחסדי דויד עבדך׃ פ
7
1 וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מהשמים ותאכל העלה והזבחים וכבוד יהוה מלא את־הבית׃
2 ולא יכלו הכהנים לבוא אל־בית יהוה כי־מלא כבוד־יהוה את־בית יהוה׃
3 וכל בני ישראל ראים ברדת האש וכבוד יהוה על־הבית ויכרעו אפים ארצה על־הרצפה וישתחוו והודות ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו׃
4 והמלך וכל־העם זבחים זבח לפני יהוה׃ ס
5 ויזבח המלך שלמה את־זבח הבקר עשרים ושנים אלף וצאן מאה ועשרים אלף ויחנכו את־בית האלהים המלך וכל־העם׃
6 והכהנים על־משמרותם עמדים והלוים בכלי־שיר יהוה אשר עשה דויד המלך להדות ליהוה כי־לעולם חסדו בהלל דויד בידם והכהנים מחצצרים נגדם וכל־ישראל עמדים׃ ס
7 ויקדש שלמה את־תוך החצר אשר לפני בית־יהוה כי־עשה שם העלות ואת חלבי השלמים כי־מזבח הנחשת אשר עשה שלמה לא יכול להכיל את־העלה ואת־המנחה ואת־החלבים׃
8 ויעש שלמה את־החג בעת ההיא שבעת ימים וכל־ישראל עמו קהל גדול מאד מלבוא חמת עד־נחל מצרים׃
9 ויעשו ביום השמיני עצרת כי חנכת המזבח עשו שבעת ימים והחג שבעת ימים׃
10 וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את־העם לאהליהם שמחים וטובי לב על־הטובה אשר עשה יהוה לדויד ולשלמה ולישראל עמו׃
11 ויכל שלמה את־בית יהוה ואת־בית המלך ואת כל־הבא על־לב שלמה לעשות בבית־יהוה ובביתו הצליח׃ פ
12 וירא יהוה אל־שלמה בלילה ויאמר לו שמעתי את־תפלתך ובחרתי במקום הזה לי לבית זבח׃
13 הן אעצר השמים ולא־יהיה מטר והן־אצוה על־חגב לאכול הארץ ואם־אשלח דבר בעמי׃
14 ויכנעו עמי אשר נקרא־שמי עליהם ויתפללו ויבקשו פני וישבו מדרכיהם הרעים ואני אשמע מן־השמים ואסלח לחטאתם וארפא את־ארצם׃
15 עתה עיני יהיו פתחות ואזני קשבות לתפלת המקום הזה׃
16 ועתה בחרתי והקדשתי את־הבית הזה להיות־שמי שם עד־עולם והיו עיני ולבי שם כל־הימים׃
17 ואתה אם־תלך לפני כאשר הלך דויד אביך ולעשות ככל אשר צויתיך וחקי ומשפטי תשמור׃
18 והקימותי את כסא מלכותך כאשר כרתי לדויד אביך לאמר לא־יכרת לך איש מושל בישראל׃
19 ואם־תשובון אתם ועזבתם חקותי ומצותי אשר נתתי לפניכם והלכתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם׃
20 ונתשתים מעל אדמתי אשר נתתי להם ואת־הבית הזה אשר הקדשתי לשמי אשליך מעל פני ואתננו למשל ולשנינה בכל־העמים׃
21 והבית הזה אשר היה עליון לכל־עבר עליו ישם ואמר במה עשה יהוה ככה לארץ הזאת ולבית הזה׃
22 ואמרו על אשר עזבו את־יהוה אלהי אבתיהם אשר הוציאם מארץ מצרים ויחזיקו באלהים אחרים וישתחוו להם ויעבדום על־כן הביא עליהם את כל־הרעה הזאת׃ פ
Heb. Hebraico
etc etcétera (e outras coisas mais)
[1]Sociedade Bíblica do Brasil: Concordância Exaustiva Do Conhecimento Bíblico. Sociedade Bíblica
do Brasil, 2002; 2005, S. 2Cr 6:1-7:22
[2]Kahle, Paul: Bíblia Hebraica (Códice Leningrado, Sem Acentuação). Sociedade Bíblica do Brasil,
1937; 2007, S. 2Cr 6:1-7:22
Nenhum comentário:
Postar um comentário