SEGUIR A VIDA! [PALAVRA TRISTE PARA QUEM PERDE UM ‘GRANDE AMOR’]:
O SEU AMOR, POR MIM, MORREU!
“AGORA, SE O MEU AMOR, MORRER” (POR TI), “ELE MORRE JUNTO COMIGO!” [QUERO QUE SAIBAS QUE: Quem ama nunca tem medo de contar seus segredos! Sinônimo de AMOR é AMAR!]:
“Schir hasch” shirim [Cantar dos cantares]
Cântico dos cânticos, que é de Shlomom.
Beije-me ele com os beijos da sua boca, porque melhor são teus carinhos [Dodhéirra] do que o vinho.
Suave é o aroma dos teus unguentos; como o unguento derramado é o teu nome; por isso as moças te amam.
Leva-me tu; correremos após ti. O rei me introduziu nas suas câmaras; em ti nos regozijaremos e nos alegraremos; no teu amor nos lembraremos, mais do que do vinho; os retos te amam.
Eu sou morena, porém formosa, ó filhas de Yerushalaim, como as tendas de Quedar, como as cortinas de Shlomom.
Não olheis para o eu ser morena; porque o sol resplandeceu sobre mim; os filhos de minha mãe indignaram-se contra mim, puseram-me por guarda das vinhas; a minha vinha, porém, não guardei.
Dize-me, ó tu, a quem ama a minha néfesch: Onde apascentas o teu rebanho, onde o fazes descansar ao meio dia; pois por que razão seria eu como a que anda errante junto aos rebanhos de teus companheiros?
Se tu não o sabes, ó mais formosa entre as mulheres, sai-te pelas pisadas do rebanho, e apascenta as tuas cabras junto às moradas dos pastores.
Às éguas dos carros de Faraó te comparo, ó meu amor.
Formosas são as tuas faces entre os teus enfeites, o teu pescoço com os colares.
Enfeites de ouro te faremos, com incrustações de prata.
Enquanto o rei está assentado à sua mesa, o meu nardo exala o seu perfume.
O meu amado é para mim como um ramalhete de mirra, posto entre os meus seios.
Como um ramalhete de hena nas vinhas de En-Guedi é para mim o meu amado.
Eis que és formosa, ó meu amor, eis que és formosa, os teus olhos são como os das pombas.
Eis que és formoso, ó amado meu, e também amável; o nosso leito é verde.
As trevas da nossa casa são de cedro, as nossas varandas de cipestre.
Eu sou [Ani Eh’yéh] o Broto [Há’Netser] de Sharom [Hasch’scharom], o lírio [Há’Scho’schaním] dos vales.
Qual o lírio entre os espinhos, tal é meu amor [Aha(rr)awáh] entre as filhas.
Qual a macieira entre as árvores do bosque, tal é o meu amado entre os filhos, desejo muito a sua sombra, e debaixo dela me assento; e o seu fruto é doce ao meu paladar.
Levou-me à casa do banquete, e o seu estandarte sobre mim era o amor.
Sustentai-me com passas, confortai-me com maçãs, porque desfaleço de amor.
A sua mão esquerda esteja debaixo da minha cabeça, e a sua mão direita me abrace.
[Incumbo], ó filhas de Yerushalaim, pelas gazelas e cervas do campo, que não acordeis nem desperteis o meu amor, até que queira.
Esta é a voz do meu amado; ei-lo aí, que já vem saltando sobre os montes, pulando sobre os outeiros.
O meu amado é semelhante ao gamo, ou ao filho do veado; eis que está detrás da nossa parede, olhando pelas janelas, espreitando pelas grades.
O meu amado fala e me diz: Levanta-te, meu amor, formosa minha, e vem.
Porque eis que passou o inverno, a chuva cessou, e se foi.
Aparecem as flores na terra, o tempo de cantar chega, e a voz da rola ouve-se em nossa terra.
A figueira (kebar) [já] deu os seus figos verdes, e as vides em flor exalam o seu aroma, levanta-te, meu amor, formosa minha, e vem.
Pomba minha, que andas pelas fendas das penhas, no oculto das ladeiras, mostra-me a tua face, faze-me ouvir a tua voz, porque a tua voz é doce, e a tua face graciosa.
Apanhai-nos as raposas, as raposinhas, que fazem mal às vinhas, porque as nossas vinhas estão em flor.
O meu amado é meu, e eu sou dele; ele apascenta o seu rebanho entre os lírios.
Até que refresque o dia, e fujam as sombras, volta, amado meu; faze-te semelhantemente ao gamo ou ao filho dos veados sobre os montes de Beter.
De noite, em minha cama, busquei aquele a quem ama a minha néfesch; busquei-o, e não o achei.
Levantar-me-ei, pois, e rodearei a cidade; pelas ruas e pelas praças buscarei aquele a quem ama a minha néfesch; busquei-o, e não o achei.
Acharam-me os guardas, que rondavam pela cidade; eu lhes perguntei: Vistes aquele a quem ama a minha néfesch?
Apartando-me eu um pouco deles, logo achei aquele a quem ama a minha néfesch; agarrei-me a ele, e não o larguei, até que o introduzi em casa de minha mãe, na câmara daquele que me gerou.
Conjuro-vos, ó filhas de Yerushalaim, pelas gazelas e cervas do campo, que não acordeis, nem despertais o meu amor, até que queira.
Quem é esta que sobe do deserto, como colunas de fumaça, perfumada de mirra, de incenso, e de todos os pós dos mercadores?
Eis que a liteira de Shlomom; sessenta homens poderosos [Guibborím] estão ao redor dela, dos homens poderosos de Ysrael.
Todos armados de espadas, destros na guerra, cada um com a sua espada à cinta por causa dos temores noturnos.
O rei Shlomom fez para si uma carruagem de madeira do Líbano.
Fez-lhe as colunas de prata, o estrado de ouro, o assento de púrpura, o interior revestido com amor, pelas filhas de Yerushalaim.
Sai, ó filhas de T’Siyón, e contemplai ao rei Shlomom com a coroa com que a coroou sua mãe no dia do seu desposório e no dia do júbilo do seu coração.
Eis que és formosa, meu amor, eis que és formosa; os teus olhos são como os das pombas entre as tuas tranças; o seu cabelo é como o rebanho de cabras que pastam no monte de Guileade.
Os teus dentes são como o rebanho das ovelhas tosquiadas, que sobem do lavadouro, e das quais todas produzem gêmeos, e nenhuma há estéril entre elas.
Os teus lábios são como um rio de escarlate, e o teu falar é agradável; a tua fronte é qual um pedaço de romã entre os teus cabelos.
O teu pescoço é como a torre de Davidi, edificada para pendurar armas; mil escudos pendem dela, todos broqueis de homens poderosos.
Os teus dois seios são como dois filhos gêmeos da gazela, que se apascentam entre os lírios.
Até que refresque o dia, e fujam as sombras, irei ao monte da mirra, e ao outeiro do incenso.
Tu és toda formosa, meu amor, e em ti não há mancha.
Vem comigo do Libano, ó minha esposa, vem comigo do Líbano; olha desde o cume de Amaná, desde o cume de Senir e de Hermom, desde os covis dos leões, desde os montes dos leopardos.
Enlevaste-me o coração, minha irmã, minha esposa; enlevaste-me o coração com um dos teus olhares, com um colar no teu pescoço.
Que belos são os teus amores, minha irmã, esposa minha!
Quanto melhor é o teu amor do que o vinho! E o aroma dos teus unguentos do que o de todas as especiarias!
(kebar) [Já] entrei no meu (gannâ) [jardim], minha irmã, minha esposa, colhi a minha mirra com a minha especiaria, com o meu favo com o meu mel, bebi o meu vinho com o meu leite; comei amigos, bebei abundantemente, ó amados.
Eu dormia, mas o meu coração velava; e eis a voz do meu amado que está batendo: abre-me, minha irmã, meu amor, pomba minha, imaculada minha, porque a minha cabeça está cheia de orvalho, os meus cabelos das gotas da noite.
(kebar) [já] despi a minha roupa; como as tornarei a vestir? (kebar) [já] lavei os meus pés; como os tornarei a (tûah) [sujar]?
O meu amado pôs a sua mão pela fresta da porta, e as minhas entranhas estremeceram por amor dele. Eu me levantei para abrir ao meu amado, e as minhas mãos [gotejavam] mirra, e os meus dedos mirra com doce aroma, sobre as aldravas da fechadura. Eu abri ao meu amado, mas já o meu amado tinha se retirado, e tinha ido, a minha néfesch desfaleceu quando ele falou; busquei-o e não o achei, chamei-o e não me respondeu.
Acharam-me os guardas que rondavam pela cidade; espancaram-me, feriram-me, tiraram-me o manto os guardas dos muros. (Eu as incumbo), ó filhas de Yerushalaim, que, se achardes o meu amado, lhe digais que estou enferma de amor.
Que é o teu amado mais do que outro amado, ó tu, a mais formosa entre as mulheres? Que é o teu amado mais do que outro amado, que tanto nos (incumbe)? O meu amado é branco e rosado, que é o primeiro entre dez mil.
A tua cabeça é como o ouro mais apurado, os seus cabelos são crespos, pretos como o corvo. Os seus olhos são como os das pombas (yahadaw) [junto] às correntes das águas, lavados em leite, postos em engaste. As suas faces são como um canteiro de bálsamo, como flores perfumadas, os seus lábios são como lírios (ra’ap escorrer, gotejar) [gotejando] mirra com doce aroma.
As suas mãos são como anéis de ouro engastados de berilo.
O seu ventre como alvo marfim, coberto de safiras.
As suas pernas como colunas de mármore colocadas sobre bases de ouro puro; o seu aspecto como o Líbano, excelente como cedros.
A sua boca é muitíssimo suave, sim, ele é totalmente (hemed) [desejável]. Tal é o meu amado, e tal o meu amigo, ó filhas de Yerushalaim.
Para onde foi o teu amado, ó mais formosa entre as mulheres? Para onde se retirou o teu amado, para que o busquemos contigo?
O meu amado desceu ao seu (gannâ) [jardim], aos canteiros de bálsamo, para apascentar nos {jardins} e para colher os lírios.
Eu sou do meu amado, e o meu amado é meu, ele apascenta entre os lírios.
Formosa és, meu amor, como Tirza, aprazível como Yerushalaim, terrível como um exército com bandeiras.
Desvia de mim os teus olhos, porque eles me dominam. O teu cabelo é como o rebanho das cabras que aparecem em Guileade. Os teus dentes são como o rebanho de ovelhas que sobem do lavadouro, e das quais todas produzem gêmeos, e não há estéril entre eles.
Como um pedaço de romã, assim são as tuas faces entre os teus cabelos.
Sessenta são as rainhas, e oitenta as concubinas e as moças sem número.
Porém uma é a minha pomba, a minha imaculada, a única de sua mãe, e a mais querida daquela que a deu à luz; viram na as filhas e chamaram-na bem aventurada, as rainhas e as concubinas louvem-na.
Quem é esta que aparece como a alva no dia, formosa como a lua, brilhante como o sol, terrível como um exército com bandeiras? Desci das nogueiras, para ver os frutos do vale, a ver se floresciam as vides e brotavam as romãzeiras.
Antes de eu o sentir, me pôs a minha néfesch nos carros do meu nobre povo.
Volta, volta, ó Sulamita, volta, volta, para que nós te {hadâ – ver contemplar} (vejamos). O que vos contemplais na Sulamita? “Algo parecido com a dança de Mahanaim [Dois acampamentos]!”.
Quão formosos são os teus pés nos sapatos, ó filha do príncipe! Os contornos de tuas coxas são como (eden – roupas vistosas, joias vistosas, coisas caras) [joias] trabalhadas por mãos de artistas.
O teu umbigo como uma taça redonda, a que não falta bebida; o teu ventre como montão de trigo, cercado de lírios.
Os teus dois seios como dois filhos gêmeos de gazela.
O teu pescoço como a torre de marfim; os teus olhos como as piscinas de Hesbom, (yahadaw) [junto] à porta de Bate-Rabim; o teu nariz como torre do Libano, que olha para Damasco.
A tua cabeça sobre ti é como o monte Carmelo, e os cabelos da tua cabeça como a púrpura; o rei está preso nas galerias.
Quão formosa, e quão aprazível és, ó amor entre delícias de prazeres!
A tua estatura é semelhante à palmeira; e os teus seios são semelhantes aos cachos de uvas. Dizia eu: Subirei à palmeira pegarei em seus ramos; e então os teus seios serão como os cachos na vide, e o cheiro da tua respiração como o das maçãs.
E a tua boca como o bom vinho para o meu amado, que se bebe suavemente, e faz com que falem os lábios dos que dormem.
Eu sou do meu amado, e ele me tem afeição. Vem, ó amado meu; saiamos ao campo, passemos as noites nas aldeias. Levantemo-nos de manhã para ir às vinhas, {hadâ – ver, contemplar} [vejamos] se florescem as vides, se (kebar) [já] brotam as romãzeiras; ali te darei os meus amores. As mandrágoras exalam o seu perfume, e às nossas portas há todo o gênero de excelentes frutos, novos e velhos; ó amado meu, eu os guardei para ti.
Ah! Quem me dera que foras como meu irmão, que mamou aos seios de minha mãe! Quando te encontrasse lá fora, beijar-te-ia, e não me desprezariam!
Levar-te-ia e te introduziria na casa de minha mãe, e tu me ensinarias; eu te daria a beber do vinho aromático e do mosto das minhas romãs. A sua mão esquerda esteja debaixo da minha cabeça, e a sua direita me abrace. (Eu as incumbo-vos), ó filhas de Yerushalaim, que não acordeis nem desperteis o meu amor, até que queira.
Quem é esta que sobe do deserto, e vem encostada ao seu amado? Debaixo da macieira te despertei, ali estava tua mãe com dores; ali esteve com dores aquela que te deu à luz.
Põe-me como selo sobre o teu coração, como selo sobre o teu braço, porque A(rr)haváh [O amor] é tão forte quanto a morte, a insistência na devoção exclusiva é tão inexorável quanto o eterno descanso, as suas labaredas são labaredas de um fogo, a chama de YAH (YAHhîd – único [filho unigênito]. YAHad – união. YAHdaw – junto)! {O VERDADEIRO ‘NOME’ E SIGNIFICADO DO ‘NOME’ DO ETERNO (YHVH): YAH}! GRIFO MEU.
As muitas águas não podem extinguir o amor, nem os rios afogá-lo; ainda que alguém desse todos os bens de sua casa pelo amor, certamente o desprezariam. Temos uma irmã pequena, que ainda não tem seios; que faremos a esta nossa irmã, no dia em que dela se falar? Se ela for um muro, edificaremos sobre ela um palácio de prata; e, se ela for uma porta, cercá-la-emos com tábuas de cedro.
Eu sou um muro, e os meus seios são como as suas torres; então eu era aos seus olhos como aquela que acha paz.
Teve Shlomom uma vinha em Baal-Hamom; entregou-a a uns guardas; e cada um lhe trazia pelo seu fruto mil peças de prata.
A minha vinha, que me pertence, está diante de mim, as mil peças de prata são para ti, ó Shlomom, e duzentas para os que guardam o seu fruto.
Ó tu, que habitas nos {jardins}, os companheiros estão atentos para ouvir a sua voz; faze-me, pois, também ouvi-la.
(barah – fugir, escapar) {Fuja} meu querido!
Seja como a gazela ou como o cervo novo sobre as montanhas de especiarias!
Bíblias consultadas: Bíblia Judaica Completa; Bíblia Torah Hebraica Peshita. Livro consultado (Dicionário Internacional de Teologia do Antigo Testamento – R. Laird Harris. Gleason L. Archer, Jr. Bruce K. Waltke. Editora – Vida. Com grifos de: Anselmo Estevan. Formado em Bacharel em Teologia pela Faculdade Ibetel de Suzano.).
“Este trabalho, mostra que o Nome do Eterno é: AMOR – ÚNICO: YAH”.
VAMOS, AGORA, VER ESSE TEXTO NA LÍNGUA ORIGINAL:
שיר השירים
1
1 שיר השירים אשר לשלמה׃
2 ישקני מנשיקות פיהו כי־טובים דדיך מיין׃
3 לריח שמניך טובים שמן תורק שמך על־כן עלמות אהבוך׃
4 משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך נזכירה דדיך מיין מישרים אהבוך׃ ס
5 שחורה אני ונאוה בנות ירושלם כאהלי קדר כיריעות שלמה׃
6 אל־תראוני שאני שחרחרת ששזפתני השמש בני אמי נחרו־בי שמני נטרה את־הכרמים כרמי שלי לא נטרתי׃
7 הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים שלמה אהיה כעטיה על עדרי חבריך׃
8 אם־לא תדעי לך היפה בנשים צאי־לך בעקבי הצאן ורעי את־גדיתיך על משכנות הרעים׃ ס
9 לססתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי׃
10 נאוו לחייך בתרים צוארך בחרוזים׃
11 תורי זהב נעשה־לך עם נקדות הכסף׃
12 עד־שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו׃
13 צרור המר דודי לי בין שדי ילין׃
14 אשכל הכפר דודי לי בכרמי עין גדי׃ ס
15 הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים׃
16 הנך יפה דודי אף נעים אף־ערשנו רעננה׃
17 קרות בתינו ארזים רחיטנו ברותים׃
2
1 אני חבצלת השרון שושנת העמקים׃
2 כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות׃
3 כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי׃
4 הביאני אל־בית היין ודגלו עלי אהבה׃
5 סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי־חולת אהבה אני׃
6 שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני׃
7 השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם־תעירו ואם־תעוררו את־האהבה עד שתחפץ׃ ס
8 קול דודי הנה־זה בא מדלג על־ההרים מקפץ על־הגבעות׃
9 דומה דודי לצבי או לעפר האילים הנה־זה עומד אחר כתלנו משגיח מן־החלנות מציץ מן־החרכים׃
10 ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי־לך׃
11 כי־הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו׃
12 הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו׃
13 התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לכי רעיתי יפתי ולכי־לך׃ ס
14 יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את־מראיך השמיעיני את־קולך כי־קולך ערב ומראיך נאוה׃ ס
15 אחזו־לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר׃
16 דודי לי ואני לו הרעה בשושנים׃
17 עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה־לך דודי לצבי או לעפר האילים על־הרי בתר׃ ס
3
1 על־משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו׃
2 אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו׃
3 מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם׃
4 כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד־שהביאתיו אל־בית אמי ואל־חדר הורתי׃
5 השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם־תעירו ואם־תעוררו את־האהבה עד שתחפץ׃ ס
6 מי זאת עלה מן־המדבר כתימרות עשן מקטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל׃
7 הנה מטתו שלשלמה ששים גברים סביב לה מגברי ישראל׃
8 כלם* אחזי חרב מלמדי מלחמה איש חרבו על־ירכו מפחד בלילות׃ ס
9 אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון׃
10 עמודיו עשה כסף רפידתו זהב מרכבו ארגמן תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלם׃
11 צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה־לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו׃ ס
4
1 הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים מבעד לצמתך שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד׃
2 שניך כעדר הקצובות שעלו מן־הרחצה שכלם מתאימות ושכלה אין בהם׃
3 כחוט השני שפתתיך ומדבריך נאוה כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך׃
4 כמגדל* דויד צוארך בנוי לתלפיות אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים׃
5 שני שדיך כשני עפרים תאומי צביה הרועים בשושנים׃
6 עד שיפוח היום ונסו הצללים אלך לי אל־הר המור ואל־גבעת הלבונה׃
7 כלך יפה רעיתי ומום אין בך׃ ס
8 אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה מראש שניר וחרמון ממענות אריות מהררי נמרים׃
9 לבבתני אחתי כלה לבבתיני באחד מעיניך באחד ענק מצורניך׃
10 מה־יפו דדיך אחתי כלה מה־טבו דדיך מיין וריח שמניך מכל־בשמים׃
11 נפת תטפנה שפתותיך כלה דבש וחלב תחת לשונך וריח שלמתיך כריח לבנון׃ ס
12 גן נעול אחתי כלה גל נעול מעין חתום׃
13 שלחיך פרדס רמונים עם פרי מגדים כפרים עם־נרדים׃
14 נרד וכרכם קנה וקנמון עם כל־עצי לבונה מר ואהלות עם כל־ראשי בשמים׃
15 מעין גנים באר מים חיים ונזלים מן־לבנון׃
16 עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו׃
5
1 באתי לגני אחתי כלה אריתי מורי עם־בשמי אכלתי יערי עם־דבשי שתיתי ייני עם־חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דודים׃ ס
2 אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי־לי אחתי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא־טל קוצותי רסיסי לילה׃
3 פשטתי את־כתנתי איככה אלבשנה רחצתי את־רגלי איככה אטנפם׃
4 דודי שלח ידו מן־החר ומעי המו עליו׃
5 קמתי אני לפתח לדודי וידי נטפו־מור ואצבעתי מור עבר על כפות המנעול׃
6 פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר נפשי יצאה בדברו בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני׃
7 מצאני השמרים הסבבים בעיר הכוני פצעוני נשאו את־רדידי מעלי שמרי החמות׃
8 השבעתי אתכם בנות ירושלם אם־תמצאו את־דודי מה־תגידו לו שחולת אהבה אני׃
9 מה־דודך מדוד היפה בנשים מה־דודך מדוד שככה השבעתנו׃
10 דודי צח ואדום דגול מרבבה׃
11 ראשו כתם פז קוצותיו תלתלים שחרות כעורב׃
12 עיניו כיונים על־אפיקי מים רחצות בחלב ישבות על־מלאת׃
13 לחיו כערוגת הבשם מגדלות מרקחים שפתותיו שושנים נטפות מור עבר׃
14 ידיו גלילי זהב ממלאים בתרשיש מעיו עשת שן מעלפת ספירים׃
15 שוקיו עמודי שש מיסדים על־אדני־פז מראהו כלבנון בחור כארזים׃
16 חכו ממתקים וכלו מחמדים זה דודי וזה רעי בנות ירושלם׃
6
1 אנה הלך דודך היפה בנשים אנה פנה דודך ונבקשנו עמך׃
2 דודי ירד לגנו לערוגות הבשם לרעות בגנים וללקט שושנים׃
3 אני לדודי ודודי לי הרעה בשושנים׃ ס
4 יפה את רעיתי כתרצה נאוה כירושלם אימה כנדגלות׃
5 הסבי עיניך מנגדי שהם* הרהיבני שערך כעדר העזים שגלשו מן־הגלעד׃
6 שניך כעדר הרחלים שעלו מן־הרחצה שכלם מתאימות ושכלה אין בהם׃
7 כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך׃
8 ששים המה מלכות ושמנים פילגשים ועלמות אין מספר׃
9 אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה ראוה בנות ויאשרוה מלכות ופילגשים ויהללוה׃ ס
10 מי־זאת הנשקפה כמו־שחר יפה כלבנה ברה כחמה אימה כנדגלות׃ ס
11 אל־גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל לראות הפרחה הגפן הנצו הרמנים׃
12 לא ידעתי נפשי שמתני מרכבות עמי־נדיב׃
7
1 שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה־בך מה־תחזו בשולמית כמחלת המחנים׃
2 מה־יפו פעמיך בנעלים בת־נדיב חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן׃
3 שררך אגן הסהר אל־יחסר המזג בטנך ערמת חטים סוגה בשושנים׃
4 שני שדיך כשני עפרים תאמי צביה׃
5 צוארך כמגדל השן עיניך ברכות בחשבון על־שער בת־רבים אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק׃
6 ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן מלך אסור ברהטים׃
7 מה־יפית ומה־נעמת אהבה בתענוגים׃
8 זאת קומתך דמתה לתמר ושדיך לאשכלות׃
9 אמרתי אעלה בתמר אחזה בסנסניו ויהיו־נא שדיך כאשכלות הגפן וריח* אפך כתפוחים׃
10 וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים׃
11 אני לדודי ועלי תשוקתו׃ ס
12 לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים׃
13 נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן פתח הסמדר הנצו הרמונים שם אתן את־דדי לך׃
14 הדודאים נתנו־ריח ועל־פתחינו כל־מגדים חדשים גם־ישנים דודי צפנתי לך׃
8
1 מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי אמצאך בחוץ אשקך גם לא־יבוזו לי׃
2 אנהגך אביאך אל־בית אמי תלמדני אשקך מיין הרקח מעסיס רמני׃
3 שמאלו תחת ראשי וימינו תחבקני׃
4 השבעתי אתכם בנות ירושלם מה־תעירו ומה־תעררו את־האהבה עד שתחפץ׃ ס
5 מי זאת עלה מן־המדבר מתרפקת על־דודה תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך אמך שמה חבלה ילדתך׃
6 שימני כחותם על־לבך כחותם על־זרועך כי־עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש שלהבתיה׃
7 מים רבים לא יוכלו לכבות את־האהבה ונהרות לא ישטפוה אם־יתן איש את־כל־הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו׃ ס
8 אחות לנו קטנה ושדים אין לה מה־נעשה לאחתנו ביום שידבר־בה׃
9 אם־חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם־דלת היא נצור עליה לוח ארז׃
10 אני חומה ושדי כמגדלות אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום׃ פ
11 כרם היה לשלמה בבעל המון נתן את־הכרם לנטרים איש יבא בפריו אלף כסף׃
12 כרמי שלי לפני האלף לך שלמה ומאתים לנטרים את־פריו׃
13 היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני׃
14 ברח דודי ודמה־לך לצבי או לעפר האילים על הרי בשמים׃
[1]Kahle, Paul: Bíblia Hebraica (Códice Leningrado, Sem Acentuação). Sociedade Bíblica do Brasil, 1937; 2007, S. Ct 1:1-8:14
