SEU NOME É: AMOR! [YAH]! 1 YOCHANAN (1Jo): 1,5; 4,16; YOCHANAN (Jo): 4,24; HEBREUS: 12,29:

SEGUIR A VIDA! [PALAVRA TRISTE PARA QUEM PERDE UM ‘GRANDE AMOR’]:

O SEU AMOR, POR MIM, MORREU!

            “AGORA, SE O MEU AMOR, MORRER” (POR TI), “ELE MORRE JUNTO COMIGO!” [QUERO QUE SAIBAS QUE: Quem ama nunca tem medo de contar seus segredos! Sinônimo de AMOR é AMAR!]:

“Schir hasch” shirim [Cantar dos cantares]

Cântico dos cânticos, que é de Shlomom.

Beije-me ele com os beijos da sua boca, porque melhor são teus carinhos [Dodhéirra] do que o vinho.

Suave é o aroma dos teus unguentos; como o unguento derramado é o teu nome; por isso as moças te amam.

Leva-me tu; correremos após ti. O rei me introduziu nas suas câmaras; em ti nos regozijaremos e nos alegraremos; no teu amor nos lembraremos, mais do que do vinho; os retos te amam.

Eu sou morena, porém formosa, ó filhas de Yerushalaim, como as tendas de Quedar, como as cortinas de Shlomom.

Não olheis para o eu ser morena; porque o sol resplandeceu sobre mim; os filhos de minha mãe indignaram-se contra mim, puseram-me por guarda das vinhas; a minha vinha, porém, não guardei.

Dize-me, ó tu, a quem ama a minha néfesch: Onde apascentas o teu rebanho, onde o fazes descansar ao meio dia; pois por que razão seria eu como a que anda errante junto aos rebanhos de teus companheiros?

Se tu não o sabes, ó mais formosa entre as mulheres, sai-te pelas pisadas do rebanho, e apascenta as tuas cabras junto às moradas dos pastores.

Às éguas dos carros de Faraó te comparo, ó meu amor.

Formosas são as tuas faces entre os teus enfeites, o teu pescoço com os colares.

Enfeites de ouro te faremos, com incrustações de prata.

Enquanto o rei está assentado à sua mesa, o meu nardo exala o seu perfume.

O meu amado é para mim como um ramalhete de mirra, posto entre os meus seios.

Como um ramalhete de hena nas vinhas de En-Guedi é para mim o meu amado.

Eis que és formosa, ó meu amor, eis que és formosa, os teus olhos são como os das pombas.

Eis que és formoso, ó amado meu, e também amável; o nosso leito é verde.

As trevas da nossa casa são de cedro, as nossas varandas de cipestre.

Eu sou [Ani Eh’yéh] o Broto [Há’Netser] de Sharom [Hasch’scharom], o lírio [Há’Scho’schaním] dos vales.

Qual o lírio entre os espinhos, tal é meu amor [Aha(rr)awáh] entre as filhas.

Qual a macieira entre as árvores do bosque, tal é o meu amado entre os filhos, desejo muito a sua sombra, e debaixo dela me assento; e o seu fruto é doce ao meu paladar.

Levou-me à casa do banquete, e o seu estandarte sobre mim era o amor.

Sustentai-me com passas, confortai-me com maçãs, porque desfaleço de amor.

A sua mão esquerda esteja debaixo da minha cabeça, e a sua mão direita me abrace.

[Incumbo], ó filhas de Yerushalaim, pelas gazelas e cervas do campo, que não acordeis nem desperteis o meu amor, até que queira.

Esta é a voz do meu amado; ei-lo aí, que já vem saltando sobre os montes, pulando sobre os outeiros.

O meu amado é semelhante ao gamo, ou ao filho do veado; eis que está detrás da nossa parede, olhando pelas janelas, espreitando pelas grades.

O meu amado fala e me diz: Levanta-te, meu amor, formosa minha, e vem.

Porque eis que passou o inverno, a chuva cessou, e se foi.

Aparecem as flores na terra, o tempo de cantar chega, e a voz da rola ouve-se em nossa terra.

A figueira (kebar) [já] deu os seus figos verdes, e as vides em flor exalam o seu aroma, levanta-te, meu amor, formosa minha, e vem.

Pomba minha, que andas pelas fendas das penhas, no oculto das ladeiras, mostra-me a tua face, faze-me ouvir a tua voz, porque a tua voz é doce, e a tua face graciosa.

Apanhai-nos as raposas, as raposinhas, que fazem mal às vinhas, porque as nossas vinhas estão em flor.

O meu amado é meu, e eu sou dele; ele apascenta o seu rebanho entre os lírios.

Até que refresque o dia, e fujam as sombras, volta, amado meu; faze-te semelhantemente ao gamo ou ao filho dos veados sobre os montes de Beter.

De noite, em minha cama, busquei aquele a quem ama a minha néfesch; busquei-o, e não o achei.

Levantar-me-ei, pois, e rodearei a cidade; pelas ruas e pelas praças buscarei aquele a quem ama a minha néfesch; busquei-o, e não o achei.

Acharam-me os guardas, que rondavam pela cidade; eu lhes perguntei: Vistes aquele a quem ama a minha néfesch?

Apartando-me eu um pouco deles, logo achei aquele a quem ama a minha néfesch; agarrei-me a ele, e não o larguei, até que o introduzi em casa de minha mãe, na câmara daquele que me gerou.

Conjuro-vos, ó filhas de Yerushalaim, pelas gazelas e cervas do campo, que não acordeis, nem despertais o meu amor, até que queira.

Quem é esta que sobe do deserto, como colunas de fumaça, perfumada de mirra, de incenso, e de todos os pós dos mercadores?

Eis que a liteira de Shlomom; sessenta homens poderosos [Guibborím] estão ao redor dela, dos homens poderosos de Ysrael.

Todos armados de espadas, destros na guerra, cada um com a sua espada à cinta por causa dos temores noturnos.

O rei Shlomom fez para si uma carruagem de madeira do Líbano.

Fez-lhe as colunas de prata, o estrado de ouro, o assento de púrpura, o interior revestido com amor, pelas filhas de Yerushalaim.

Sai, ó filhas de T’Siyón, e contemplai ao rei Shlomom com a coroa com que a coroou sua mãe no dia do seu desposório e no dia do júbilo do seu coração.

Eis que és formosa, meu amor, eis que és formosa; os teus olhos são como os das pombas entre as tuas tranças; o seu cabelo é como o rebanho de cabras que pastam no monte de Guileade.

Os teus dentes são como o rebanho das ovelhas tosquiadas, que sobem do lavadouro, e das quais todas produzem gêmeos, e nenhuma há estéril entre elas.

Os teus lábios são como um rio de escarlate, e o teu falar é agradável; a tua fronte é qual um pedaço de romã entre os teus cabelos.

O teu pescoço é como a torre de Davidi, edificada para pendurar armas; mil escudos pendem dela, todos broqueis de homens poderosos.

Os teus dois seios são como dois filhos gêmeos da gazela, que se apascentam entre os lírios.

Até que refresque o dia, e fujam as sombras, irei ao monte da mirra, e ao outeiro do incenso.

Tu és toda formosa, meu amor, e em ti não há mancha.

Vem comigo do Libano, ó minha esposa, vem comigo do Líbano; olha desde o cume de Amaná, desde o cume de Senir e de Hermom, desde os covis dos leões, desde os montes dos leopardos.

Enlevaste-me o coração, minha irmã, minha esposa; enlevaste-me o coração com um dos teus olhares, com um colar no teu pescoço.

Que belos são os teus amores, minha irmã, esposa minha!

Quanto melhor é o teu amor do que o vinho! E o aroma dos teus unguentos do que o de todas as especiarias!

(kebar) [Já] entrei no meu (gannâ) [jardim], minha irmã, minha esposa, colhi a minha mirra com a minha especiaria, com o meu favo com o meu mel, bebi o meu vinho com o meu leite; comei amigos, bebei abundantemente, ó amados.

Eu dormia, mas o meu coração velava; e eis a voz do meu amado que está batendo: abre-me, minha irmã, meu amor, pomba minha, imaculada minha, porque a minha cabeça está cheia de orvalho, os meus cabelos das gotas da noite.

(kebar) [já] despi a minha roupa; como as tornarei a vestir? (kebar) [já] lavei os meus pés; como os tornarei a (tûah) [sujar]?

O meu amado pôs a sua mão pela fresta da porta, e as minhas entranhas estremeceram por amor dele. Eu me levantei para abrir ao meu amado, e as minhas mãos [gotejavam] mirra, e os meus dedos mirra com doce aroma, sobre as aldravas da fechadura. Eu abri ao meu amado, mas já o meu amado tinha se retirado, e tinha ido, a minha néfesch desfaleceu quando ele falou; busquei-o e não o achei, chamei-o e não me respondeu.

Acharam-me os guardas que rondavam pela cidade; espancaram-me, feriram-me, tiraram-me o manto os guardas dos muros. (Eu as incumbo), ó filhas de Yerushalaim, que, se achardes o meu amado, lhe digais que estou enferma de amor.

Que é o teu amado mais do que outro amado, ó tu, a mais formosa entre as mulheres? Que é o teu amado mais do que outro amado, que tanto nos (incumbe)? O meu amado é branco e rosado, que é o primeiro entre dez mil.

A tua cabeça é como o ouro mais apurado, os seus cabelos são crespos, pretos como o corvo. Os seus olhos são como os das pombas (yahadaw) [junto] às correntes das águas, lavados em leite, postos em engaste. As suas faces são como um canteiro de bálsamo, como flores perfumadas, os seus lábios são como lírios (ra’ap escorrer, gotejar) [gotejando] mirra com doce aroma.

As suas mãos são como anéis de ouro engastados de berilo.

O seu ventre como alvo marfim, coberto de safiras.

As suas pernas como colunas de mármore colocadas sobre bases de ouro puro; o seu aspecto como o Líbano, excelente como cedros.

A sua boca é muitíssimo suave, sim, ele é totalmente (hemed) [desejável]. Tal é o meu amado, e tal o meu amigo, ó filhas de Yerushalaim.

Para onde foi o teu amado, ó mais formosa entre as mulheres? Para onde se retirou o teu amado, para que o busquemos contigo?

O meu amado desceu ao seu (gannâ) [jardim], aos canteiros de bálsamo, para apascentar nos {jardins} e para colher os lírios.

Eu sou do meu amado, e o meu amado é meu, ele apascenta entre os lírios.

Formosa és, meu amor, como Tirza, aprazível como Yerushalaim, terrível como um exército com bandeiras.

Desvia de mim os teus olhos, porque eles me dominam. O teu cabelo é como o rebanho das cabras que aparecem em Guileade. Os teus dentes são como o rebanho de ovelhas que sobem do lavadouro, e das quais todas produzem gêmeos, e não há estéril entre eles.

Como um pedaço de romã, assim são as tuas faces entre os teus cabelos.

Sessenta são as rainhas, e oitenta as concubinas e as moças sem número.

Porém uma é a minha pomba, a minha imaculada, a única de sua mãe, e a mais querida daquela que a deu à luz; viram na as filhas e chamaram-na bem aventurada, as rainhas e as concubinas louvem-na.

Quem é esta que aparece como a alva no dia, formosa como a lua, brilhante como o sol, terrível como um exército com bandeiras? Desci das nogueiras, para ver os frutos do vale, a ver se floresciam as vides e brotavam as romãzeiras.

Antes de eu o sentir, me pôs a minha néfesch nos carros do meu nobre povo.

Volta, volta, ó Sulamita, volta, volta, para que nós te {hadâ – ver contemplar} (vejamos). O que vos contemplais na Sulamita? “Algo parecido com a dança de Mahanaim [Dois acampamentos]!”.

Quão formosos são os teus pés nos sapatos, ó filha do príncipe! Os contornos de tuas coxas são como (eden – roupas vistosas, joias vistosas, coisas caras) [joias] trabalhadas por mãos de artistas.

O teu umbigo como uma taça redonda, a que não falta bebida; o teu ventre como montão de trigo, cercado de lírios.

Os teus dois seios como dois filhos gêmeos de gazela.

O teu pescoço como a torre de marfim; os teus olhos como as piscinas de Hesbom, (yahadaw) [junto] à porta de Bate-Rabim; o teu nariz como torre do Libano, que olha para Damasco.

A tua cabeça sobre ti é como o monte Carmelo, e os cabelos da tua cabeça como a púrpura; o rei está preso nas galerias.

Quão formosa, e quão aprazível és, ó amor entre delícias de prazeres!

A tua estatura é semelhante à palmeira; e os teus seios são semelhantes aos cachos de uvas. Dizia eu: Subirei à palmeira pegarei em seus ramos; e então os teus seios serão como os cachos na vide, e o cheiro da tua respiração como o das maçãs.

E a tua boca como o bom vinho para o meu amado, que se bebe suavemente, e faz com que falem os lábios dos que dormem.

Eu sou do meu amado, e ele me tem afeição. Vem, ó amado meu; saiamos ao campo, passemos as noites nas aldeias. Levantemo-nos de manhã para ir às vinhas, {hadâ – ver, contemplar} [vejamos] se florescem as vides, se (kebar) [já] brotam as romãzeiras; ali te darei os meus amores. As mandrágoras exalam o seu perfume, e às nossas portas há todo o gênero de excelentes frutos, novos e velhos; ó amado meu, eu os guardei para ti.

Ah! Quem me dera que foras como meu irmão, que mamou aos seios de minha mãe! Quando te encontrasse lá fora, beijar-te-ia, e não me desprezariam!

Levar-te-ia e te introduziria na casa de minha mãe, e tu me ensinarias; eu te daria a beber do vinho aromático e do mosto das minhas romãs. A sua mão esquerda esteja debaixo da minha cabeça, e a sua direita me abrace. (Eu as incumbo-vos), ó filhas de Yerushalaim, que não acordeis nem desperteis o meu amor, até que queira.

Quem é esta que sobe do deserto, e vem encostada ao seu amado? Debaixo da macieira te despertei, ali estava tua mãe com dores; ali esteve com dores aquela que te deu à luz.

Põe-me como selo sobre o teu coração, como selo sobre o teu braço, porque A(rr)haváh [O amor] é tão forte quanto a morte, a insistência na devoção exclusiva é tão inexorável quanto o eterno descanso, as suas labaredas são labaredas de um fogo, a chama de YAH (YAHhîd – único [filho unigênito]. YAHad – união. YAHdaw – junto)! {O VERDADEIRO ‘NOME’ E SIGNIFICADO DO ‘NOME’ DO ETERNO (YHVH): YAH}! GRIFO MEU.

As muitas águas não podem extinguir o amor, nem os rios afogá-lo; ainda que alguém desse todos os bens de sua casa pelo amor, certamente o desprezariam. Temos uma irmã pequena, que ainda não tem seios; que faremos a esta nossa irmã, no dia em que dela se falar? Se ela for um muro, edificaremos sobre ela um palácio de prata; e, se ela for uma porta, cercá-la-emos com tábuas de cedro.

Eu sou um muro, e os meus seios são como as suas torres; então eu era aos seus olhos como aquela que acha paz.

Teve Shlomom uma vinha em Baal-Hamom; entregou-a a uns guardas; e cada um lhe trazia pelo seu fruto mil peças de prata.

A minha vinha, que me pertence, está diante de mim, as mil peças de prata são para ti, ó Shlomom, e duzentas para os que guardam o seu fruto.

Ó tu, que habitas nos {jardins}, os companheiros estão atentos para ouvir a sua voz; faze-me, pois, também ouvi-la.

(barah – fugir, escapar) {Fuja} meu querido!

Seja como a gazela ou como o cervo novo sobre as montanhas de especiarias!

            Bíblias consultadas: Bíblia Judaica Completa; Bíblia Torah Hebraica Peshita. Livro consultado (Dicionário Internacional de Teologia do Antigo Testamento – R. Laird Harris. Gleason L. Archer, Jr. Bruce K. Waltke. Editora – Vida. Com grifos de: Anselmo Estevan. Formado em Bacharel em Teologia pela Faculdade Ibetel de Suzano.).

            “Este trabalho, mostra que o Nome do Eterno é: AMOR – ÚNICO: YAH”.

            VAMOS, AGORA, VER ESSE TEXTO NA LÍNGUA ORIGINAL:

שיר השירים

1

¹ שיר השירים אשר לשלמה׃

² ישקני מנשיקות פיהו כי־טובים דדיך מיין׃

³ לריח שמניך טובים שמן תורק שמך על־כן עלמות אהבוך׃

⁴ משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך נזכירה דדיך מיין מישרים אהבוך׃ ס

⁵ שחורה אני ונאוה בנות ירושלם כאהלי קדר כיריעות שלמה׃

⁶ אל־תראוני שאני שחרחרת ששזפתני השמש בני אמי נחרו־בי שמני נטרה את־הכרמים כרמי שלי לא נטרתי׃

⁷ הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים שלמה אהיה כעטיה על עדרי חבריך׃

⁸ אם־לא תדעי לך היפה בנשים צאי־לך בעקבי הצאן ורעי את־גדיתיך על משכנות הרעים׃ ס

⁹ לססתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי׃

¹⁰ נאוו לחייך בתרים צוארך בחרוזים׃

¹¹ תורי זהב נעשה־לך עם נקדות הכסף׃

¹² עד־שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו׃

¹³ צרור המר דודי לי בין שדי ילין׃

¹⁴ אשכל הכפר דודי לי בכרמי עין גדי׃ ס

¹⁵ הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים׃

¹⁶ הנך יפה דודי אף נעים אף־ערשנו רעננה׃

¹⁷ קרות בתינו ארזים רחיטנו ברותים׃

2

¹ אני חבצלת השרון שושנת העמקים׃

² כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות׃

³ כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי׃

⁴ הביאני אל־בית היין ודגלו עלי אהבה׃

⁵ סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי־חולת אהבה אני׃

⁶ שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני׃

⁷ השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם־תעירו ואם־תעוררו את־האהבה עד שתחפץ׃ ס

⁸ קול דודי הנה־זה בא מדלג על־ההרים מקפץ על־הגבעות׃

⁹ דומה דודי לצבי או לעפר האילים הנה־זה עומד אחר כתלנו משגיח מן־החלנות מציץ מן־החרכים׃

¹⁰ ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי־לך׃

¹¹ כי־הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו׃

¹² הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו׃

¹³ התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לכי רעיתי יפתי ולכי־לך׃ ס

¹⁴ יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את־מראיך השמיעיני את־קולך כי־קולך ערב ומראיך נאוה׃ ס

¹⁵ אחזו־לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר׃

¹⁶ דודי לי ואני לו הרעה בשושנים׃

¹⁷ עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה־לך דודי לצבי או לעפר האילים על־הרי בתר׃ ס

3

¹ על־משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו׃

² אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו׃

³ מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם׃

⁴ כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד־שהביאתיו אל־בית אמי ואל־חדר הורתי׃

⁵ השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם־תעירו ואם־תעוררו את־האהבה עד שתחפץ׃ ס

⁶ מי זאת עלה מן־המדבר כתימרות עשן מקטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל׃

⁷ הנה מטתו שלשלמה ששים גברים סביב לה מגברי ישראל׃

⁸ כלם* אחזי חרב מלמדי מלחמה איש חרבו על־ירכו מפחד בלילות׃ ס

⁹ אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון׃

¹⁰ עמודיו עשה כסף רפידתו זהב מרכבו ארגמן תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלם׃

¹¹ צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה־לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו׃ ס

4

¹ הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים מבעד לצמתך שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד׃

² שניך כעדר הקצובות שעלו מן־הרחצה שכלם מתאימות ושכלה אין בהם׃

³ כחוט השני שפתתיך ומדבריך נאוה כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך׃

⁴ כמגדל* דויד צוארך בנוי לתלפיות אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים׃

⁵ שני שדיך כשני עפרים תאומי צביה הרועים בשושנים׃

⁶ עד שיפוח היום ונסו הצללים אלך לי אל־הר המור ואל־גבעת הלבונה׃

⁷ כלך יפה רעיתי ומום אין בך׃ ס

⁸ אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה מראש שניר וחרמון ממענות אריות מהררי נמרים׃

⁹ לבבתני אחתי כלה לבבתיני באחד מעיניך באחד ענק מצורניך׃

¹⁰ מה־יפו דדיך אחתי כלה מה־טבו דדיך מיין וריח שמניך מכל־בשמים׃

¹¹ נפת תטפנה שפתותיך כלה דבש וחלב תחת לשונך וריח שלמתיך כריח לבנון׃ ס

¹² גן נעול אחתי כלה גל נעול מעין חתום׃

¹³ שלחיך פרדס רמונים עם פרי מגדים כפרים עם־נרדים׃

¹⁴ נרד וכרכם קנה וקנמון עם כל־עצי לבונה מר ואהלות עם כל־ראשי בשמים׃

¹⁵ מעין גנים באר מים חיים ונזלים מן־לבנון׃

¹⁶ עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו׃

5

¹ באתי לגני אחתי כלה אריתי מורי עם־בשמי אכלתי יערי עם־דבשי שתיתי ייני עם־חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דודים׃ ס

² אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי־לי אחתי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא־טל קוצותי רסיסי לילה׃

³ פשטתי את־כתנתי איככה אלבשנה רחצתי את־רגלי איככה אטנפם׃

⁴ דודי שלח ידו מן־החר ומעי המו עליו׃

⁵ קמתי אני לפתח לדודי וידי נטפו־מור ואצבעתי מור עבר על כפות המנעול׃

⁶ פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר נפשי יצאה בדברו בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני׃

⁷ מצאני השמרים הסבבים בעיר הכוני פצעוני נשאו את־רדידי מעלי שמרי החמות׃

⁸ השבעתי אתכם בנות ירושלם אם־תמצאו את־דודי מה־תגידו לו שחולת אהבה אני׃

⁹ מה־דודך מדוד היפה בנשים מה־דודך מדוד שככה השבעתנו׃

¹⁰ דודי צח ואדום דגול מרבבה׃

¹¹ ראשו כתם פז קוצותיו תלתלים שחרות כעורב׃

¹² עיניו כיונים על־אפיקי מים רחצות בחלב ישבות על־מלאת׃

¹³ לחיו כערוגת הבשם מגדלות מרקחים שפתותיו שושנים נטפות מור עבר׃

¹⁴ ידיו גלילי זהב ממלאים בתרשיש מעיו עשת שן מעלפת ספירים׃

¹⁵ שוקיו עמודי שש מיסדים על־אדני־פז מראהו כלבנון בחור כארזים׃

¹⁶ חכו ממתקים וכלו מחמדים זה דודי וזה רעי בנות ירושלם׃

6

¹ אנה הלך דודך היפה בנשים אנה פנה דודך ונבקשנו עמך׃

² דודי ירד לגנו לערוגות הבשם לרעות בגנים וללקט שושנים׃

³ אני לדודי ודודי לי הרעה בשושנים׃ ס

⁴ יפה את רעיתי כתרצה נאוה כירושלם אימה כנדגלות׃

⁵ הסבי עיניך מנגדי שהם* הרהיבני שערך כעדר העזים שגלשו מן־הגלעד׃

⁶ שניך כעדר הרחלים שעלו מן־הרחצה שכלם מתאימות ושכלה אין בהם׃

⁷ כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך׃

⁸ ששים המה מלכות ושמנים פילגשים ועלמות אין מספר׃

⁹ אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה ראוה בנות ויאשרוה מלכות ופילגשים ויהללוה׃ ס

¹⁰ מי־זאת הנשקפה כמו־שחר יפה כלבנה ברה כחמה אימה כנדגלות׃ ס

¹¹ אל־גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל לראות הפרחה הגפן הנצו הרמנים׃

¹² לא ידעתי נפשי שמתני מרכבות עמי־נדיב׃

7

¹ שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה־בך מה־תחזו בשולמית כמחלת המחנים׃

² מה־יפו פעמיך בנעלים בת־נדיב חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן׃

³ שררך אגן הסהר אל־יחסר המזג בטנך ערמת חטים סוגה בשושנים׃

⁴ שני שדיך כשני עפרים תאמי צביה׃

⁵ צוארך כמגדל השן עיניך ברכות בחשבון על־שער בת־רבים אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק׃

⁶ ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן מלך אסור ברהטים׃

⁷ מה־יפית ומה־נעמת אהבה בתענוגים׃

⁸ זאת קומתך דמתה לתמר ושדיך לאשכלות׃

⁹ אמרתי אעלה בתמר אחזה בסנסניו ויהיו־נא שדיך כאשכלות הגפן וריח* אפך כתפוחים׃

¹⁰ וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים׃

¹¹ אני לדודי ועלי תשוקתו׃ ס

¹² לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים׃

¹³ נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן פתח הסמדר הנצו הרמונים שם אתן את־דדי לך׃

¹⁴ הדודאים נתנו־ריח ועל־פתחינו כל־מגדים חדשים גם־ישנים דודי צפנתי לך׃

8

¹ מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי אמצאך בחוץ אשקך גם לא־יבוזו לי׃

² אנהגך אביאך אל־בית אמי תלמדני אשקך מיין הרקח מעסיס רמני׃

³ שמאלו תחת ראשי וימינו תחבקני׃

⁴ השבעתי אתכם בנות ירושלם מה־תעירו ומה־תעררו את־האהבה עד שתחפץ׃ ס

⁵ מי זאת עלה מן־המדבר מתרפקת על־דודה תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך אמך שמה חבלה ילדתך׃

⁶ שימני כחותם על־לבך כחותם על־זרועך כי־עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש שלהבתיה׃

⁷ מים רבים לא יוכלו לכבות את־האהבה ונהרות לא ישטפוה אם־יתן איש את־כל־הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו׃ ס

⁸ אחות לנו קטנה ושדים אין לה מה־נעשה לאחתנו ביום שידבר־בה׃

⁹ אם־חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם־דלת היא נצור עליה לוח ארז׃

¹⁰ אני חומה ושדי כמגדלות אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום׃ פ

¹¹ כרם היה לשלמה בבעל המון נתן את־הכרם לנטרים איש יבא בפריו אלף כסף׃

¹² כרמי שלי לפני האלף לך שלמה ומאתים לנטרים את־פריו׃

¹³ היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני׃

¹⁴ ברח דודי ודמה־לך לצבי או לעפר האילים על הרי בשמים׃

^[1]

---

^[1]Kahle, Paul: Bíblia Hebraica (Códice Leningrado, Sem Acentuação). Sociedade Bíblica do Brasil, 1937; 2007, S. Ct 1:1-8:14